חובת הנגשת אתרי אינטרנט בישראל מבוססת על מספר חוקים ותקנות, לרבות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (תשנ"ח, 1998).
בהתאם לחוק נגישות אתרים, הרציונל הוא כי ישנם חלק לא מבוטל של אתרי אינטרנט הנדרשים לבצע אדפטציה ולהתאים את התוכן הקיים בהם לטובת גולשים המתמודדים עם מוגבלות בדרגה או רמה מסוימת.

התוספת השנייה לחוק שמתייחסת לרשת המקוונת נכנסה לתוקף באוקטובר 2017.
על פיה כל עסק בעל מחזור של למעלה מ-300 אלף שקלים נדרש להנגיש את אתר האינטרנט שלו, תוך התייחסות לשלוש דרגות הנגשה אשר צריכות להיעשות בכפוף למוגבלות פיזית או שכלית, וכזו שנועדה לשפר לאין ערוך את חוויית הגלישה באינטרנט של אותם אנשים המתמודדים עם מוגבלות מסוג כלשהי, על לא עוול בכפם.

בישראל מדובר על צורך בהנגשה על פי תקן ישראלי ת"י 5568 המבוסס על מסמך הנחיות מסוג WCAG 2.0 לרמה AA.
המשמעות של סוג הנגשה זה כולל, בין היתר, יצירת חלופה לתוכן הקיים באמצעים ויזואליים כדוגמת מדיה בשידור חי, הקראת הטקסט באמצעות אודיו, הוספת כתוביות לסרטונים ועוד שלל מאפיינים הדורשים התאמה נקודתית.

אחת ולתמיד – על מי חלה החובה להנגיש אתרים?

יש לצאת מנקודת הנחה כי כל אתר אינטרנט המועלה לרשת נדרש בהנגשה ברמה כזו או אחרת.
האתרים המחויבים בהנגשה הינם על פי רוב אתרים ציבוריים או פרטיים, המספקים שירותים בעלי ערך לקהל הלקוחות, לרבות מוסדות פיננסיים, רשויות מקומיות ועד לרופאים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים אחרים.
לרשימה המלאה של סוגי האתרים ניתן להיחשף בתוספת השנייה לחוק שהינה זמינה לציבור.

נשאלת השאלה, מיהו האחראי הישיר להנגשת האתר?
ובכן, התשובה נמצאת בגוף השאלה.
האחראי הוא אותו גורם – גוף ציבורי, חברה או אדם פרטי אשר מחזיק בבעלות על האתר הקיים.
עליו מוטלת מלוא האחריות לבצע את ההנגשה, על כל המשתמע מכך, והוא זה שעשוי לשאת בהשלכות המשפטיות, אם וכאשר הוכח כי לא עמד בקריטריונים המעוגנים בחוק.

על מנת להימנע מעוגמת נפש משפטית בעלת השלכות כלכליות לא מבוטלות, יש לעבוד לפי חוק הנגשת אתרים וחובה להנגיש את האתר שברשותכם בצורה המיטבית ולתקן את הליקויים בהקדם האפשרי!